בוחרים מקור אחד
מתחילים מגוף ידע אחד שכואב באמת: נהלים, מוצר, או תיקי לקוח. מקור מוגדר נותן תשובות טובות, דרייב שלם נותן רעש.
הידע שכבר יש לכם
כל ארגון יושב על נוהל שמישהו כתב, מצגת שענתה בדיוק על השאלה הזאת, וסיכום פרויקט שהיה חוסך חצי יום. הבעיה היא לא שהידע חסר, אלא שאף אחד לא מוצא אותו ברגע שהוא נחוץ.
ארבעה סימנים שהידע בארגון קיים אבל לא נגיש.
מה אנחנו עושים
אנחנו לא מבקשים לארגן מחדש את הדרייב לפני שמתחילים. מתחילים ממה שיש.
מתחילים מגוף ידע אחד שכואב באמת: נהלים, מוצר, או תיקי לקוח. מקור מוגדר נותן תשובות טובות, דרייב שלם נותן רעש.
כל תשובה מגיעה עם המסמך והסעיף שממנו היא נגזרה, כדי שאפשר יהיה לבדוק אותה בשלושים שניות במקום להאמין לה.
מי שלא רשאי לראות מסמך לא מקבל ממנו תשובה. אנחנו בונים על ההרשאות הקיימות ולא עוקפים אותן.
מגדירים מי מאשר תוכן חדש ואיך מסמך ישן יורד, כדי שהמאגר לא יהפוך תוך חצי שנה לארכיון של תשובות שגויות.
זה בדרך כלל הכאב של ארגונים עם הרבה ידע כתוב והרבה מחלקות.
לא, וזו בדיוק הסיבה שרוב הפרויקטים האלה לא יוצאים לדרך. אנחנו מתחילים מגוף ידע אחד תחום, מוכיחים עליו ערך, ורק אז מרחיבים. סדר מלא הוא תוצאה של התהליך, לא תנאי כניסה.
כל תשובה מצביעה על המסמך והסעיף שממנו היא נגזרה. זה לא מבטל בדיקה, זה הופך אותה לאפשרית: במקום להאמין לפסקה, פותחים את המקור. בתהליכים רגישים אנחנו מוסיפים אישור אנושי כשלב קבוע.
כן, וזה חלק מהבדיקה בהתחלה. איכות ההבנה בעברית משתנה בין כלים ובין סוגי מסמכים, ואנחנו בוחרים את השילוב שעובד על המסמכים האמיתיים שלכם ולא על הדגמה.
הם נשארים בהרשאות שלהם. אנחנו מגדירים מראש מה בכלל נכנס למאגר, איזה סיווג מידע מותר, ובאיזו סביבה זה רץ. אם צריך, בונים כך שהכול נשאר בתוך הסביבה המאושרת שלכם.
שיחת היכרות קצרה, בלי מצגת ובלי התחייבות. נמפה יחד מה כבר יש, ונגיד ביושר אם יש לנו מה להוסיף.